גזר דין בתיק פ"ל 4148-06-11

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה במהירות מעל המותר, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח.

הצדדים גיבשו בינהם הסכמה חלקית לעניין העונש, כפי שזו באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 20/12/12.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, בתאריך 14/1/09 נפסל הנאשם מנהיגה על ידי משרד הרישוי למשך 3 חודשים. חרף צו הפסילה, בתאריך 7/3/09 בשעה 00.50 נהג הנאשם ברכב פרטי לכיוון יגור, באותה עת נהג הנאשם במהירות של 111 קמ"ש בדרך בינעירונית בה מותרת מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש.

כמו כן, משנבדק ע"י השוטרים, נמצא כי הנאשם מצוי תחת השפעת אלכוהול, ונוהג ברכב כאשר רשיון הנהיגה שלו לא תקף וללא כיסוי ביטוחי.

ב"כ המאשימה עתרה להחמיר בעונשו של הנאשם, בכל הנוגע לרכיבי הענישה שלגביהן אין הסכמה עונשית, ולהטיל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס וזאת על מנת להלום את חומרת המעשים אותן ביצע הנאשם.

ב"כ הנאשם, אשר טען עבור שולחו כל אשר ניתן לטעון, ביקש לשכנע את בית המשפט כי אין מקום למצות הדין עם הנאשם. הסניגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה מיד לכשנעצר ע"י השוטרים, לקשיי קליטתו בארץ ולהסתבכותו בחובות.

כמו כן, הפנה הסניגור לעובדה כי כתב האישום תוקן באופן מהותי וביקש ליתן דגש בענישתו של הנאשם בענישה הצופה פני העתיד.

הנאשם בדבריו טרם מתן גזר הדין הביע חרטה בפני בית המשפט וציין כי באותה תקופה עבר תהליך גירושין ולכן ביצע את העבירות.

הנאשם יליד 1972 מחזיק ברשיון נהיגה משנת 91, לחובתו 49 הרשעות קודמות. עם זאת, מרבית העבירות אותן עבר הן מסוג ברירת משפט. אין בעברו התעבורתי הסתבכרות בנהיגה בזמן שכרות או בנהיגה בזמן פסילה.

על דרך הכלל, מי שאוחז בהגה כשהוא נתון בפסילה שהטילה עליו רשות מוסמכת, ואף "מגדיל לעשות", נוהג תחת השפעת אלכוהול ואף במהירות, ראוי להטיל עליו עונש מאסר בפועל, שכן אדם כזה, מעלים עליו שהוא מסוכן לציבור.

בפסיקה עקבית שיוצאת תחת ידיו של בימ"ש העליון, קורא בית משפט העליון לערכאות הדיוניות להטיל עונשים חמורים על עבריינים כדוגמאת הנאשם שבפני, אשר מסכנים מדעת את הציבור, וזאת על מנת להרתיע את העבריין לבל יעבור עבירה כזו בעתיד ועל מנת למנוע עבריינים בכח מלעבור עבירות דומות.

אם אינני ממצה את הדין עם הנאשם, הדבר מפאת העובדה שבתיק זה נערך גישור בפני בית המשפט, ובית המשפט מכיר את הראיות ועל יסוד אותו גישור תוקן כתב האישום. 

בכל הנוגע לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ישנה הסכמה לגבי רכיב הפסילה ולאור הקשיים הראייתים, סבורני כי הסכמה זו ראויה.

עם זאת, בכל הנוגע לנהיגה בזמן פסילה, שהעונש המקובל בגינה לפי הפסיקה הוא עונש של מאסר בפועל, באשר העבירה מבטאת זילות בחוק ובצווי בית המשפט (ראו: רע"פ 3878-05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (2005); רע"פ 1392-09 נתן אבנילוב נ' מדינת ישראל (2009). הנאשם היה ער ומודע היטב לצו הפסילה, וחרף זאת נהג ברכב ואף נהג בו כשהוא תחת השפעת אלכוהול ובמהירות מופרזת. בכך ביטא סיכון משמעותי ליתר המשתמשים בדרך, ועל כך יש להלום את מעשיו בענישה ראויה.

יחד עם זאת, לאור הקשיים הראייתים האחרים בתיק ולאור הכלל אין עונשין בטרם מזהירין, לא ימוצה עימו הדין, לא יוטל עליו מאסר בפועל. ראוי להלום את המעשים שעשה הנאשם בענישה ראויה ומוחשית שתבטא את הוקעת בית המשפט מהמעשים אותם עשה הנאשם, על דרך הרחקתו לתקופה ממושכת מהכיבש ומיתר המשתמשים בדרך, וכן על דרך הטלת עונשים שיהיה בהם כדי לצפות פני העתיד על מנת להרתיע את הנאשם מלעבור עבירות דומות בעתיד.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים בעניין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.            24 חודשי פסילה בפועל.

2.            8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

3.            6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות ו/או נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול ולא יעבור עבירה של סירוב להבדק בדיקת שכרות.